פסק-דין בתיק תא"מ 16501-06-10

1.         התובעת, חברה המעניקה שירותים לבעלי מוגבלויות ניידות, בין השאר ע"י אספקת אביזרים והתאמות לרכב.

היא פועלת באופן שמתחייבת לספק לנכים איבזור לרכב שיאושר ע"י המוסד לביטוח לאומי, ומקבלת את התמורה מהלקוח/הנכה, מתוך הכספים המתקבלים אצלו, מהמל"ל.

2.         לטענת התובעת, הנתבע נמצא זכאי לסיוע ניידות. בשנת 2007 פנה אליה בבקשה שתממן לו 50 שיעורי נהיגה ברכב מיוחד ותתקין ברכבו ציוד ניידות בהתאם לרשימה שגובשה ע"י המל"ל ובהתאם לתקציב שאושר על ידה.

לטענתה, על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 6.9.07, התחייב הנתבע לשלם מקדמה בשיעור 5% משווי הציוד, כפי שהוערך ע"י התובעת שיותקן בסופו של יום, בסך 20,000 ש"ח (היינו, התובעת העריכה כי שווי ההתקנות יגיע ל-400,000 ש"ח). לטענתה, הוסכם בין הצדדים כי מקדמה זו לא תוחזר, גם במקרה של ביטול ההסכם ע"י הנתבע.

בנוסף, היא טוענת כי הנתבע התחייב לשלם סך 15,000 ש"ח עבור 50 שיעורי נהיגה, לפי עלות של 300 ש"ח לשיעור.

            התובעת טוענת אפוא כי הנתבע התחייב לשלם בסך הכל 35,000 ש"ח שלא יוחזרו, גם אם יחליט לא להסתייע בשרותי האיבזור של התובעת. 

להבטחת הסכום, מסר הנתבע במעמד חתימת ההתחייבות שני שיקים: האחד בסך 15,000 ש"ח והשני בסך 20,000 ש"ח.

3.         התובעת טוענת כי הנתבע קיבל 54 שיעורי נהיגה שמומנו על ידה ולכן היה עליו לשלם 16,200 ש"ח (היינו תוספת של 1,200 ש"ח בנוסף לאותו שיק על סך 15,000 ש"ח). 

בפועל, שני השיקים חוללו והנתבע הודיע לתובעת שאיננו מעוניין בשרותיה, תוך שפנה לחברה מתחרה שתתקין את האביזרים ברכבו.

עוד טוענת התובעת, כי מעבר לשיעורי הנהיגה שהוענקו לנתבע, היא אף העניקה לו שרותים נוספים, דוגמת ייעוץ מקצועי ושרותי הסעה מיוחדים.

4.         התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבע לשלם לה 36,200 ש"ח. 

אין חולק כי לאחר הגשת התביעה ובעקבות החלטת כב' הרשמת ג. ספרא-ברנע, שולם סך 11,100 ש"ח, ולכן מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בסכום שעומד לאחר הניכוי על 25,100 ש"ח.

5.         התובעת תומכת תביעתה בתצהיר נציגה, מר דני אוחיון.

6.         הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה. לטענתו, בשנת 2006 או בסמוך לכך, הובא לידיעתו כי הוא זכאי לקבלת הלוואה לרכישת רכב עם אביזרים מיוחדים מהמל"ל.

בנסיבות אלו, פנתה אליו התובעת והחתימה אותו על מסמך שמגבש את התנאים וההטבות שהובטחו לו במידה ויחליט לאבזר את רכבו אצלה.

בעת החתמתו, הנתבע לא היה זכאי עדיין לרכב המיוחד ולא הוא ולא התובעת יכלו לדעת אם תאושר הזכאות, איזה רכב יאושר ואילו אביזרים יותקנו.

בפועל, המלצת ועדת המל"ל ניתנה רק ביום 24.9.08, שנה לאחר החתמתו על הטופס, ורק אז נקבעה רשימת האביזרים. אישור עקרוני להלוואה ניתן ע"י המל"ל ביום 26.10.08 ואילו אישור ההלוואה לכיסוי המיסים ניתן ביום 26.02.09. חישוב סופי של כל ההלוואות ניתן רק ביום 11.1.10.

7.         הנתבע טוען כי השיק על סך 20,000 ש"ח נמסר לתובעת כדי שזו תוכל להציג למל"ל מצג כאילו הנתבע התקשר עימה בהסכם ושילם לה 5% מהתמורה לאיבזור כהשתתפות עצמית שלו במימון רכישת האביזרים. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהמל"ל מממן הלוואה לרכישת רכב לאביזרים מיוחדים בשיעור 95% מהעלות הכוללת של האיבזור, רק אם הנכה עצמו מממן את יתרת ה-5% מכיסו.

8.         הנתבע טוען, כי לא רק שלא היה לתובעת זכות להציג לפרעון את אותו שיק על סך 20,000 ש"ח במידה ולא ירכוש ממנה איבזור, אלא כי היא אף התחייבה להחזירו אליו גם במקרה שהרכב יאובזר על ידה, וזאת כהטבה בגין התקשרותו איתה.